<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ו ח"ה</h1>
<h2>דף ד:</h2>
שטר שכתוב בו סלעים דינרין מלוה אומר חמשה ולוה אמ' שלש' לוה פטור משבועה אפי' הסת והה"נ אם מלוה אומר ג' ולוה אומר שנים כי הוא מודה כמו שכתוב בשטר כי דינרין ר"ל שנים והשט' הוא כמו הילך ועוד כי הוה ליה כפירת שעבוד קרקעות ואין נשבעין עליהם שבועת התורה מציעא.
<h2>דף ז.</h2>
מלוה ולוה שאדוקין בשטר מלוה אומר ממני נפל ומצאתי ולוה אומר שלך הוא ופרעתיו לך אם היה מקויים יחלוקו לדמי השטר הכתובי' בו ואם אינו מקויים לזה פלוני ואי חספא בעלמא הוא וכששניהן אדוקין בתורף ובתופס אבל אי א' אדוק בתורף וא' אדוק בטופס האדוק בתורף יטול יותר פי' הזמן שהוא בתורף שוה יותר מה ששוה שטר בזמן יותר מבלא זמן ואעפ"י שכשר בלא זמן ומה ששוה יותר בשביל הזמן כך יטול האדוק בתורף והשאר יחלוקו ולא לדמי יחלוקו גוף השטר. וכתב רבי יונה כי כשהלוה יתן חלק המגיעו למלוה לא כפי הכתוב בשטר כי יש מאתים שאינו שווה כי אם מאה. לא אומרין כמה שוה השטר ולפי זה יפרע לו חלקו וכן נראה עיקר מציעא.
<h2>דף כא.</h2>
שטר שיוצא מתחת יד שליש ואמר פרוע הוא נאמן השליש אפילו כתוב בו הנפק כלומר קיום דאיתחזק בבי דינא דוקא השליש נאמן משניהם אפילו איתחזק בבי דינא. אבל אם מצאו אחר ברשות שליש ונטלו לא קרעינן על פיו אי איתחזק בבי דינא אלא יהא מונח עד שיבא אליהו ואי לא איתחזק בבי דינא נאמן אפילו אחר מגו דאי בעי קלותיה סנהדרין.
